קהילת גינות העיר נפרדת מאורה רון שמחוביץ

15.1.16

גינות העיר נפרדת מאורה רון שמחוביץ

בשל מזג האוויר האזכרה תתקיים ביום שלישי ה2/2 ב16:00 ולא כפי שכתוב

 תערוכת ציורים של אורה רון שמחוביץ


 

אורה רון שמחוביץ ז

 

אורה רון שמחוביץ, פעילה בשכונות גינות העיר וממיקימות הגינה הקהילתית במוזיאון הטבע הלכה לעולמה בערב יום רביעי  ה-23/12/15.

 

פרידה מאורה
אמנון הרציג, חבר של אורה


אורה ואני היינו שכנים במשך הרבה שנים. גרנו במרחק של כמה דקות הליכה. מעולם לא הכרנו, אף פעם לא נפגשנו.
מי שהפגיש בינינו הייתה הגינה הקהילתית במוזיאון הטבע.
ואין מקום יותר טוב מאשר הגינה הקהילתית להכיר אנשים, לפגוש את הצד היפה שלהם.

ובאורה היו הרבה דברים יפים – יצירתיות, חכמה, רעננות, אנושיות, אכפתיות, חוש הומור.

 

אבל בעיני, הדבר היפה ביותר באורה, היה הלב הגדול שלה. אורה הייתה אישה אוהבת.
בדרכה המיוחדת, הלא משתפכת. היא אהבה, יותר מכל דבר, את משפחתה. הילדים היו בבת עיניה.
ולצד משפחתה, היא אהבה אנשים, והיא אהבה את הטבע.
ואת אהבת האנשים ואת אהבת הטבע היא מימשה בגינה הקהילתית, אולי טוב יותר מכל אחד מאתנו.

 

יותר מכולנו, אורה הכירה את עולם הצמחים, העצים, הטבע, התעניינה בו ואהבה אותו.
וגם יותר מכולנו היא הבינה שגינה קהילתית היא לא רק טבע וצמחים, ושהצלחתה נמדדת בעיקר בחיבור שהיא יוצרת בין אנשים.

היא גרמה לרבים מחבריה להצטרף לגינה. לכל מי שפגשה - ברחוב, בבית, במפגשים חברתיים - ספרה על הגינה ו"לחצה" שיצטרפו אליה. ולאורה היה קשה לסרב.
כשאורה הייתה מגיעה לגינה, תמיד עם פרח נעוץ בשיער, נוצרה סביבה מיד התקהלות חברתית.
היא הייתה מגנט חברתי, גם למבוגרים וגם לילדים. היא יזמה והפעילה את "שעת הסיפור" לילדים בגינה, שמשכה לגינה הרבה הורים וילדים.
היא יזמה מפגשים חברתיים והרצאות בגינה ועוד יוזמות רבות נוספות. אבל יותר מכל – אורה הייתה הלב והנשמה של הגינה.

 

מאות אנשים קשורים לגינה הקהילתית, כפעילי הגינה וכידידיה. רובם הכירו את אורה.
רבים מהם הגיעו לגינה דרכה. וכולנו כל כך מתגעגעים אליה.

הקשר שלי עם אורה התחיל בענייני הגינה, והפך לחברות קרובה. בשנתיים האחרונות אורה הגיעה פחות לגינה.
אבל הקשר בינינו נמשך, והתחזק. את הפגישות בגינה החלפנו במפגשים בבית קפה שכונתי.
דברנו על הגינה, וגם על נושאים אישיים, של עבודה, של בית, של משפחה. והפגישות האלה, החברות הזו, כל כך חסרים לי עכשיו.

 

כאוהבת טבע, אורה גם דאגה לשימור העצים בירושלים והשתתפה בקבוצת "נאמני אילנות".
היא אהבה לצטט את דבריו של דוד בן גוריון על חשיבותם של העצים אל מול יוזמות פיתוח ובניה.
והדברים מבטאים את השקפת עולמה של אורה, ואת החיבור בין אהבת הטבע לבין אהבת האדם:

 

"עץ בן שבעים שנכרת - לא יוכל לבוא במקומו שום מבנה מועיל חדש.
אין תמורה לעץ עתיק.
המשמיד עץ כזה עוקר שורשי אדם.
אין שום בניין או חשמל חשוב יותר מעץ אקליפטוס עבות, שקמה ישנה, חורש אלונים.
הם שורשי האדם. בניין תוכל להקים כאן או שם ולעץ בן מאה אין תמורה...."

 

בשנה האחרונה עסקנו בגינה בשיקום בריכת נוי היסטורית.
בסרטון שהכנו לצורך גיוס כסף לפרויקט, אורה התראיינה ואמרה שהחלום שלה שהבריכה תשוקם וכך הגינה תהיה ל"גן עדן מושלם".
כמה שמחנו שאורה הספיקה לראות את החלום שלה מתגשם – יואל ואבישי הגיעו אתה לגינה באחד מסופי השבוע ויחד בילינו ליד הבריכה המשוקמת. והאווירה הייתה של גן עדן של ממש.

 

יהודה זיו, חברנו לגינה, בירך את אורה, כשחגגנו לה בגינה יום הולדת 60: "וליהודים הייתה אורה!"

 

אורה, אנחנו אוהבים אותך ומתגעגעים אליך מאד.