על אסתר גולן
תוכן עבור על אסתר גולן
אסתר גולן - קווים לאישיותה ותחנות בחייה
הכרתי את אסתר, זיכרונה לברכה בעשר השנים האחרונות בעקבות שיחות שקיימנו אחת לשבועיים להכנת כתבות, שעסקו בהיבטים פסיכולוגיים-חברתיים של האדם הזקן לעיתון "מסר לעניין".
כתבה זו לזכרה מתארת את קורות חייה, לצד המקורות מהם שאבה את כוחה, והרעיונות והיוזמות שאפיינו אותה כל חייה.
אסתר, יום השואה 2008 ביער הקדושים שיחה עם חרשים
בית ההורים והפרידה
אסתר נולדה בגלוגאו שבגרמניה . בהיותה בת עשר עלו הנאצים לשלטון. אמה ניסתה בתבונה להעניק לילדיה תחושת ביטחון כנגד החוויות הקשות מבחוץ באמצעות פרגון ועידוד ללכת לתנועות נוער ולפעול בקהילה. גם כאשר הנסיבות בגרמניה השתנו והיהודים חוו השפלה עצומה שמרו ההורים על ערכים אנושיים, המשיכו לשמש דוגמא אישית וחינכו לערכים אוניברסאליים.
בגיל חמש עשרה עם התגברות הסכנה לחיי היהודים בגרמניה שלחו ההורים את אסתר בחסות עליית הנוער לאנגליה בה שהתה בכל שנות המלחמה. באנגליה ניצלה אסתר את עיקר זמנה להכשרה חקלאית כהכנה לקראת עלייתה ארצה ובשנת 1945 עלתה לארץ. הוריה נספו, אביה בטריזינשטדט ב 1943 ואמה באושוויץ ב 1944.
הניתוק והפרידה מההורים מלווים את אסתר כל חייה. הפרידה מההורים היתה גם פרידה, ממשפחה, מאח, מאחות ומהסבתא, מדודים ומדודות, מהבית אותו אהבה, מחברים ומהסביבה בה גדלה. היא עזבה בית טוב ומשפחה נפלאה מתוך אמונה שיום יבוא והיא תשוב לפגוש את הוריה בארץ ישראל. תחושת הבדידות שלוותה את הפרידה צפה וחזרה בשנות בחרותה וזקנתה.
שנים ראשונות בארץ
בשנותיה הראשונות בארץ. אסתר גידלה שלושה ילדים ובמקביל חיפשה עבודה. חסרה לה תעודת בגרות שנדרשה לרוב המקצועות "היוקרתיים", ובהיעדר הצעות עבודה במקצועות בהם רצתה היא נרשמה לקורס למדריכי נוער שנפתח באותו זמן. שנה לאחר מכן התקבלה לקורס מורי דרך אותו סיימה בהצלחה, ועבדה במקצוע זה שנים רבות.
אהבת הארץ
בתחילת שנות ה-60 הצטרפה אסתר לחפירות שבצע יגאל ידין במצדה. באותן שנים וגם שנים רבות לאחר מכן הרבתה לצאת עם ילדיה לטיולים ברחבי ישראל והנחילה להם את האהבה לטבע ולארץ.
התנדבות ודאגה לזולת
כבר בגיל צעיר קבלה אסתר עידוד רב מאמה להצטרף ל"הבונים" - תנועת הנוער החלוצית. מהבית ומהתנועה היא ספגה ערכים ציוניים וערכים של קבלת האחר, התנדבות בקהילה ודאגה לזולת. היה זה אך טבעי עבורה להתנדב היכן שזקוקים למתנדבים. היא עלתה לארץ בתחושה ציונית, אשר הביאה אותה להתנדב לפלמ"ח. היא התקבלה למטה של חטיבת הראל לאחר שפרקו את החטיבה הספיקה גם לשרת כחובשת בחטיבת גבעתי.
בשנת 1949, עבדה במעברת ראש העין עם תימנים ללא כל סטריאוטיפים. בסוף שנות ה-50 כשהמשפחה גרה בנהריה יזמתי אסתר קשר עם ילד תימני בן למשפחה בת 12 ילדים, שגר בשכנות, אשר אחרי לימודיו סייע לפרנסת משפחתו במכירת פרחים ומצרכים עודפים. אסתר עודדה אותו להמשיך ללמוד בבית הספר וגם לאחר שהעתיקה את מקום מגוריה לחיפה סייעה לו ללמוד בבית ספר תיכון בחיפה. בהמשך סייעה לו לסיים בגרות, ולאחר שירותו הצבאי להתקבל לאוניברסיטת חיפה. לימים נעשה הבחור מורה בישראל ולאחרונה יצא לגמלאות.
בשנות ה-60 יזמה והקימה שבט צופים בטירת הכרמל לבני עולים מארצות המזרח ומצפון אפריקה, אשר בוגריו היו הראשונים מבני טירת הכרמל שהתגייסו ליחידות קרביות. בשנת 1968 על רקע חדירות של מחבלים מגבול הצפון התנדבה אסתר יחד עם בעלה לשמירה בכפר יובל שמתיישביו היו עולים מקוצ'ין. עם הקמת המשמר האזרחי בחיפה הצטרפו אסתר ובעלה לשורותיו.
השאיפה להעניק מענה לצרכים של אחרים ולתרום למרקם החברתי הינה באותו זמן גם צורך לתת מענים לצרכים האישיים. בחיפוש אחר פתרונות לאחרים אסתר מצאה גם פתרונות לעצמה ויצרה משמעות לחיי היום-יום שלה.
זיקה רב-תרבותית
הדחיפה לצאת לטיול הראשון למזרח הרחוק באה מדני הבן, שטייל באזור. בגיל 60 הציעה אסתר לבעלה לנסוע יחד, ולאחר שסירב החליטה לצאת למזרח הרחוק בגפה. היא יצאה עם תרמיל גב, עם הספר שכתב בנה דני ועם תכנית טיול שגיבשה וטיילה שם שלושה חודשים בגפה.
את הסקרנות קבלה אסתר מאביה. האב התמצא במספר שפות, התעניין בעולם הגדול וביקר בארצות רבות. מסתבר שאת סקרנותה העבירה אסתר בהצלחה מרובה לילדיה ולנכדיה. ילדיה לא רק שטיילו בעולם, אלא גם החזירו לה בעידוד ותמיכה להוסיף ולטייל בעולם. ואמנם, אסתר נדבקה בחיידק הטיולים. תוך מספר שנים טיילה, מלבד באירופה גם במצרים, בצפון מזרח תורכיה, בקניה, בסין, בספרד, במרוקו ובירדן. כל הארצות בהן ביקרה הן בעלות תרבויות עתיקות ולרובן קשר כזה או אחר עם היהדות. היא למדה רבות על דתות ועל תרבויות שונות. הטיולים אפשרו לה להבין טוב יותר את העולים שהגיעו לארץ בעליות שונות, ולגבש גישה אחרת לאנושיות ולהקשבה לא שיפוטית.
תקופת הלימודים
בסוף שנות ה-60 בקשה אסתר להירשם לקורס מדריכי נוער בכירים, שכלל גם קורס ייעוץ מטעם אוניברסיטת תל אביב. השיבו לה שהיא כבר זקנה מידי. היא התעקשה, התקבלה וסיימה בהצטיינות. הצלחתה עודדה אותה להירשם ללימודים אקדמאים באוניברסיטת חיפה למרות שלא היתה לה תעודת בגרות. היא נרשמה ללימודי חינוך במגמת ייעוץ ועמדה בדרישות המיוחדות שהוצבו לה. בשנה השנייה הוסיפה גם סוציולוגיה עם קורסים בגרונטולוגיה, ונגשה למבחן פסיכומטרי אותו עברה בהצלחה. היא המשיכה בלימודי תואר שני בסוציולוגית חינוכית, ואף אותם סיימה בהצלחה.
הלימודים היו התקופה היפה בחייה של אסתר. היא הוכיחה לעצמה שהיא מסוגלת. בעלה חלה באותה עת, ואת מירב הפרגון והתמיכה היא קבלה בתקופה זו מילדיה. יחסיה עם הילדים התאפיינו באמון, כבוד הדדי ומתן מרחב. את הפתיחות, הגישה לאחר וההסתפקות במועט – תכונות אותן רכשה מהוריה העבירה בהצלחה לילדיה ולנכדיה.
ההורים חינכו אותה לאחריות ולעצמאות, והיא הלכה בדרכם. היא העניקה לילדיה חופש ועצמאות רבה וחינכה אותם לקחת אחריות על עצמם. כפי שנהגה אסתר בצעירותה אף הם הצטרפו לתנועות נוער ומלאו בהן תפקידים משמעותיים.
כך נמשכת השרשרת מדור לדור. אסתר זכתה לקבל דוגמא אישית מהוריה, אותה העבירה לשלושת ילדיה, ואלה המשיכו בדרכם לשמש דוגמא אישית של תמיכה ועידוד לילדיהם-נכדיה של אסתר.
הרצאות ביד ושם בבתי-ספר בארץ ובגרמניה להנצחת השואה
הופיעה בפני מאות ואלפי קצינים וחיילים במחנות צה"ל וביד ושם וריגשה את כולם עד דמעות.
בעשרים השנים האחרונות הופיעה בארץ בפני תלמידים באולמות בתי ספר וספרה להם את סיפור משפחתה בשואה, דרשה לעמוד מולם בגובה העיניים ולא על במה.
עד השנים האחרונות בקרה מידי שנה בגרמניה, על מנת להביא את סיפורה בפני תלמידים, כדי שיכירו ויחוו באמצעות סיפורה מה עבר על נערה בגילם בתקופת השואה. את סיפורה האישי המחבר בין יהדות, השואה, ציונות וישראליות, המרכיבים את זהותה האישית.
רשת תמיכה חברתית
בעקבות פטירת בעלה במחצית שנות ה-90 החליטה אסתר לעבור לירושלים ולהתקרב אל ילדיה ונכדיה. עם הגיעה לירושלים נזקקה אסתר לרשת תמיכה חברתית אותה התקשתה למצוא. מתוך צורך זה היא פנתה למנהל סניף ארגון יוצאי מרכז אירופה במטרה ליזום הקמת מסגרת למפגשי זקנים המשתייכים לקהילה. כך התחילה פעילותה בארגון.
היתה בין מייסדות "קפה אירופה" מועדון שהוקם לפני שנים אחדות, תחילה בירושלים ולאחר מכן בערים נוספות, כמסגרת חברתית לניצולי שואה.
היתה בין יוזמות "נקודת מפגש", מסגרת חברתית הפועלת בשלוחה של המנהל הקהילתי בשכונת רחביה. במסגרתה מתקיימות הרצאות, שיחות ופעילויות נוספות.
טענה תמיד כי אם רוצים שהזקן יהיה שייך לקהילה, חשוב לדאוג קודם כל שירגיש שייך לקהילה, באמצעות מידע ומעורבות.
רעיונות ויוזמות (רשימה חלקית) להשגתם פעלה במרץ ובדבקות
- נלחמה על כבודו של הזקן ולהשבת עלבונו של הזקן ותבעה גישה ויחס מוסרי כלפיו מצד אנשים כפרטים ומצד מוסדות וגופים ציבוריים.
- צפתה מהחברה ומוסדותיה לפתח מודעות והבנה לצרכיו של הזקן ולזכויותיו.
- עמדה על הצורך להכיר בייחודיותו של הזקן.
- עמדה על זכותם של הזקנים להתבטא ולהביע דעתם, על הצורך להכיר בצרכי הזקן ליחס של כבוד והערכה, ועל הצורך להעניק לו תחושה שאכפת לחברה ממנו.
- עמדה על חשיבותם של יחסים בין-דוריים עם הדור הצעיר, לבניית תדמית וההערכה חיוביים כלפי זקנים וכלפי הזקנה בכלל.
- בנובמבר 2012 יוזמה פנייה לפיקוד העורף והמשרד לאזרחים ותיקים על רקע נפילת טילים על העורף הישראלי במגמה לסייע בגיבוש דרכי פעולה הולמים ביחס לאוכלוסייה הזקנה בישראל במצבי איום על ביטחונם האישי.
- תכנית לפיתוח משמעות אצל הזקן ביחס לחייו באמצעות הכשרת מטפלים ובני משפחה.
- הצביעה על הצורך במדיניות חברתית של זקנה פעילה המעודדת ומתמרצת אנשים זקנים להמשיך ולחיות חיים פעילים, משמעותיים ותורמים.
מילות סיום
סריקת חייה של אסתר מראה כי למרות המגבלות הכרוכות בהזדקנות, ניתן לחיות זקנה מאוזנת בעלת משמעות.
אין תחליף לחינוך ולערכים מבית ההורים. על בסיס של תשתית בריאה ודוגמא אישית לפעילות ציבורית ניתן להמשיך בפעילות תורמת בכל גיל גם בהזדקנות.
הגישה החיובית לחיים ולאנשים והערך של יצירת משמעות אותם קלטה אסתר בילדותה היו לכל אורך חייה, לצד ילדיה, נכדיה וניניה מקורות הכוח שהעניקו לה טעם ומשמעות לחיים.