אהבת חינם בכיכר פריז 

 

בניין בכיכר פריז

 

אהבת חינם בכיכר פריז 

 

אפילו בבניין עם החזות הכי מכוערת בירושלים, יש אנשים עם לב זהב: דרך יוזמה מופלאה לקראת תשעה באב, מספרים דיירי הבניין על התהליך הקהילתי שעברו השבוע, בליווי פלור העובדת הקהילתית של המינהל:

 

"מצאנו את עצמנו שלא מבחירה בלב הסערה שמתרחשת כאן בכיכר פריז ובלפור בשבועות האחרונים. שלוש פעמים בשבוע המרפסת שלנו נהייתה נקודת תצפית או ליתר דיוק מצפור-צפירות עד השעות הקטנות של הלילה. לאחרונה האוויר כאן ניהיה סמיך וקשה לנשום מרוב התלהטות. מישהו אומר משהו, ומישהו צועק משהו ומישהו מקלל מישהו, והעיר ירושלים נבוכה. מרוב צעקות כבר אי אפשר לשמוע בכלל מה השני אומר. חשבנו על זה שבוודאי בשיח שלנו, לא צריך לבטל את הקולות השונים אלא להגביר את הווליום לעוד גוון של קול, כזה שמחפש את המשותף והמאחד במרחב הציבורי. החלטנו לעשות מעשה. 

 

החלטנו שנתלה שלטים עם מילים מאחדות על הבניין שלנו, שמופיע הרבה בתקשורת ברקע המחלוקת. פנינו לדיירי הבניין כדי לתלות בו שלטים שמבעים קצת אהבה ואחדות עם נסיון להימנע ממילים פוליטיות, כמו המילה שלום כי זה "שמאלני", או בפסוק מהמקורות כי זה "ימני", או במילה "חביתה" כי זה לא טבעוני. 

 

 

שלטים בכיכר פריז

 

 

 

אז מי גר בבניין? את זה לא ידענו עד שקמנו, הלכנו ודפקנו על הדלתות.  

 

השכנים שפתחו היו שונים כל כך- 

חלקם בעד ההפגנה וחלק נגד, חלק בעד ההפגנה ונגד התוכן או בעד התוכן ונגד האופן שבו מפגינים. היתה סבתא שסיפרה שהיא מתגעגעת לנכדים שלה בקורנה, שאי אפשר שככה לא רואים אותם הרבה זמן, לנופף מהמרפסת זה לא מספיק. משפחה אחרת דוברת אנגלית שברגע שפתחו את הדלת הייתה עם מזוודות ביד כי היא טסה היום חזרה לארה"ב אחרי שנה שלמה שגרו פה בארץ. בקומה אחרת דירת שותפות שאף אחת לא נמצאת בדירה באותו זמן והן כל כך עסוקות שאין להן אפילו זמן להוריד את הזבל. ובקומה מעל משפחה עם תינוקת קטנה שקשה לה להירדם בלילה עם הרעש ולהם קשה לישון.היה גם זוג צעיר שהתחתן תוך כדי כל הבלאגן של הקורונה בחתונה מצומצמת ועבר לגור ממש לא מזמן בבניין. וגם חולי קורונה מצאנו, שמסתבר שגרים בבניין, שאלמלא דפקנו לא ידענו שהם קיימים, ולא יכולנו לדעת אם להציע עזרה. 

דירות של מבוגרים ושל צעירים, דירות של משפחות ושל רווקים, ימנים ושמאלנים, חרדים, דתיים וחילונים, עולים ממקומות שונים, עדות שונות ושפות שונות, לכל אחד דעה שונה לגבי המצב. אבל כולם, ללא יוצאי דופן, אמרו שהם רוצים שיהיה פה טוב. כולם פתחו את הדלת. זה גרם לאנשים להגיב, לשתף, לדבר, לרצות לקחת חלק, להגיע ולהכין שלטים למחרת בלילה על רצפת החניה של הבניין.  

 

 

אהבת חינם בכיכר פריז

 

ועצם זה שהדבר הזה קרה, כבר לא שינה אם יש שלטים או אין שלטים אם הצלחנו או לא הצלחנו להרים מפגן, כי מצאנו אוצר. השבוע הזה הביא אותנו להכיר יותר את השכנים שנראים וחושבים אחרת אבל נמצאים ממש פה, מעבר לדלת. 

 

האוצר נמצא פה, מתחת לאף. בקומה למעלה, בשכנה ממול, בגברת שעוברת ברחוב. על אף שלכל אחד שונה רב המחבר על המפריד. 

 

הרי גם לנו יש מה להגיד כל אחד ודעותיו הפוליטיות, אבל חשבנו שבמקום להפגין הפגנה על גבי הפגנה, לצעוק צעקה על גבי צעקה ננסה להוסיף מילים טובות, נפתח את הלב, נקשיב. לא כי זאת קלישאה, כי זאת האמת. ואפילו בבניין עם החזות הכי מכוערת בירושלים, יש אנשים עם לב זהב. 

 

אהבת חינם בכיכר פריז

 

 

שנזכה לראות תמיד בטוב ובבניין ירושלים"  

 

כתבה: מוריה צור, תושבת אגרון ומובילת היוזמה.  

צילום: דור פזואלו (תושב השכונה גם כן smiley )