מה יש לך בבית? - על כוחה של הקהילה

כוחה של קהילה

 מה יש לך בבית?

 

"מה יש לך בבית" ? שואל הנביא אלישבע בספר מלכים ב' אישה שבעלה נפטר ושני בניה נלקחו לעבדים. והיא עונה  - "אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת, כִּי, אִם-אָסוּךְ שָׁמֶן". עם לוחית השמן הזו  - קורא לה הנביא, לכי, לכי למעגל הקרוב לשכנות, מכרים ובקשי מהם כלים "אל תמעיטי". ואז מתרחש נס  מאותה צלוחית השמן מתמלא ומתמלא כלי, ועוד כלי ועוד כלי. השמן נמכר ובניה לא נמכרים לעבדות.

 

נס קטן ועל טבעי.

 

 

ואילו אצלנו במינהל מאז פרוץ המשבר, אנו רואים בהשתאות מה יש לנו בשכונות, מה מייצר מה, מה נובע ממה. איך בקשה קטנה של איש אחד בן 107 מניעה מתנדבים, איך מעגלי העזרה מתרחבים  בתוך המאה מטר ומחוצה להם, כמה כוחות יש פה פנימה. וזה כוחה היפה של קהילה.

 

זו תקופה קשה. חדשה ומפחידה.
זה איום שאנחנו בעיקר לא יודעים עליו כלום.

 

אבל אנחנו כן יודעים שתמיד.

תמיד נמצא פה אנשים טובים שיוכלו לסייע לשכנים שלהם. לאנשים שעד אתמול היו לא מוכרים.

ולהושיט להם יד.

 

אני מזמינה אתכם, גם לבקש עזרה. גם בדברים קטנים וגם בגדולים  בפניה לקו החירום שלנו משמונה בבוקר עד עשר בלילה. זה תפקידנו.

 

תודה לכם.

אפרת גבעתי, מנהלת תחום קהילה

 

וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי-הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל-אֱלִישָׁע לֵאמֹר, עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת, וְאַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת-ה'; וְהַנֹּשֶׁה--בָּא לָקַחַת אֶת-שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ, לַעֲבָדִים. ב וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע, מָה אֶעֱשֶׂה-לָּךְ, הַגִּידִי לִי, מַה-יֶּשׁ-לכי (לָךְ) בַּבָּיִת; וַתֹּאמֶר, אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת, כִּי, אִם-אָסוּךְ שָׁמֶן. ג וַיֹּאמֶר, לְכִי שַׁאֲלִי-לָךְ כֵּלִים מִן-הַחוּץ, מֵאֵת, כָּל-שכנכי (שְׁכֵנָיִךְ)--כֵּלִים רֵקִים, אַל-תַּמְעִיטִי. ד וּבָאת, וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד-בָּנַיִךְ, וְיָצַקְתְּ, עַל כָּל-הַכֵּלִים הָאֵלֶּה; וְהַמָּלֵא, תַּסִּיעִי. ה וַתֵּלֶךְ, מֵאִתּוֹ, וַתִּסְגֹּר הַדֶּלֶת, בַּעֲדָהּ וּבְעַד בָּנֶיהָ; הֵם מַגִּישִׁים אֵלֶיהָ, וְהִיא מיצקת (מוֹצָקֶת). ו וַיְהִי כִּמְלֹאת הַכֵּלִים, וַתֹּאמֶר אֶל-בְּנָהּ הַגִּישָׁה אֵלַי עוֹד כֶּלִי, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, אֵין עוֹד כֶּלִי; וַיַּעֲמֹד, הַשָּׁמֶן. ז וַתָּבֹא, וַתַּגֵּד לְאִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לְכִי מִכְרִי אֶת-הַשֶּׁמֶן, וְשַׁלְּמִי אֶת-נשיכי (נִשְׁיֵךְ); וְאַתְּ בניכי (וּבָנַיִךְ), תִּחְיִי בַּנּוֹתָר.
מלכים ב', ד', פסוקים א'-ז'