פרידה ממכולת מעלומי

 

אני זוכר אותה מהמכולת...   
עדית רובין

 

 

בשתיית פונטש חם ובדברי ברכה ופרידה מרגשים, נפרדנו השבוע בצהרי שישי, מהאחים לבית מעלומי – נורי ואלון, שניהלו ב25 השנים האחרונות את המכולת השכונתית ברחוב הצפירה ופונים כעת לדרך חדשה.

 

המכולת השכונתית, אותו מוסד קהילתי שהולך ונעלם לטובת סופר 24/7 או לאופציית הקניות בסופר אונליין, היתה ועודנה בסיס המידע השכונתי שאין לו תחליף.  אצל מעלומי לא היו אף פעם מבצעים וגם לא 1+1, לא היה SALE וגם לא "בלק פריידי" , אבל היה תמיד יחס אישי וקצת בדיחות ובוקר טוב עם ריח של קפה שחור ופרלמנט אקטואלי.

 

במכולת של מעלומי פגשתי מדי בוקר את הפרופסורים מדברים פוליטיקה,  לצד הרצים שחזרו מריצת הבוקר והחליפו חוויות ממשחקי הכדורגל של בית"ר, את מתפללי מניין השחרית הקבוע לצד בעלי הכלבים שחזרו מסיבוב הבוקר, תלמידים שהשכימו והגיעו לקנות לחמניות טריות ולידם תושבי רחוב מבוגרים שבאו כדי לקנות את העיתון האהוב עליהם. גם מנקי הרחובות, נהגי המשאיות ובעלי המוניות, מתווכי דירות ולידם ציירים מפורסמים ואמנים מבצלאל - כולם הגיעו למכולת והתקבלו תמיד בברכת בוקר טוב אישי, עם היכרות של כל רשימת הקניות האישית שלהם.

 

לא פעם שמעתי את נורי מזכיר לאנשים לקנות את הסלמון או הנקניק, את הביצים או הקמח שהם רגילים לקנות ביום זה או אחר – "אני כבר יודע שאשתו תשלח אותו שוב..." היה אומר לי אחר כך, והם היו מודים לו שהזכיר להם.

 

ואפילו בבוקר מושלג ולבן – ידענו ששום דבר לא יעצור את המכולת מלהיות פתוחה ומלאה בכל טוב בשביל כולנו, ובדיוק בזמן.

 

במהלך היום ומדי יום עצרו תלמידי בתי הספר הלומדים בסמוך, לבגט עם ביצה והקטנים לשוקו ולחמניה, למסטיקים ודברי מתיקה, וגם כשביקשו הגדולים סיגריה או בירה – נתקלו בסירוב מוחלט וחינוכי כי הרי המעלומים מכירים את כל מנהלי בתי הספר בשכונה ... בצהרים המטפלות עם הקטנטנים עוצרות לקנות משהו טעים, ובקיץ הארטיקים והגלידות הצילו מהחום את באי הגינה ממול, ובין לבין קשישי השכונה זכו למשלוחים עד הבית שהיו מסווה לביקורי בית אישיים ולהפגת הבדידות  – כולם זכו תמיד לפינה חמה במכולת.

 

 

מיכה שטרית כתב בשיר המכולת:

 

"תרשום תרשום לחם ביצים גבינה

כל יום כל השנה,

חנות קטנה בקצה הרחוב

לכל אחד אצלי יש חוב,

ובסוף בחודש אם ירצה השם

יבואו כולם לשלם..."

 

אז גם אנחנו כמו שכנים רבים רשמנו ושילמנו, וידענו שמעלומי מעלים עין מהחוב של מי שלא יכול היה לשלם בזמן, ביחד ייסדנו פינה של אבידות ומציאות ושל שמירה על מפתחות הבתים – הכל במכולת ! 

 

בפרידה ביום שישי הבנו שזו החוויה המשותפת של כולנו !  שהמכולת היא פינה חמה בלב של הרבה אנשים – מבוגרים וצעירים, בעלי משפחות ובודדים ונותר כזה גם אצל אלו שעברו לגור בשכונה או בעיר אחרת. המכולת – מוסד שכונתי של פעם, שמכבד את היחס האישי והאינטימי, את הקצב הנינוח והצרכנות הצנועה - הולך ונעלם לטובת היוקרתי והאקספרס והמנוכר שבחיינו.

 

נקווה שנצליח לשמר את היופי והמיוחדות של אותו ריח המכולת המזכיר לנו נשכחות ואת ערכי אהבת האדם והכבוד לכל אדם שלמדנו – במכלת...