בית שלום

האור חזר לבית שלום

 

במשך שנים רבות עמד בית שלום, ביתו של עורך הדין שלום הורוביץ, בשכונת טלביה, בשממונו. עורך הדין האנגלי ממנצ'סטר, שבא לארץ ישראל ב-1920, שנים ספורות לאחר מתן הצהרת בלפור ב-1917, הקים משרד לעריכת דין ויחד עם זאת עשה רבות לקידום הפעילות הציונית בארץ ישראל. בין מכלול פעילותו הוא סייע להקמת התזמורת הפילהרמונית הארץ-ישראלית, להקמת מפעל האשלג בים המלח שיזם משה נובומייסקי, לרכישת קרקעות לקידום המפעל הציוני, ועוד.

בשנת 1934 רכשו הורוביץ וידידו רואה החשבון ישעיהו ברוידא מהפטריארכיה היוונית צמד מגרשים בטלביה – אז שכונה מאוכלסת בעיקר בבתי משפחה הדורים של משפחות ערביות אמידות. על מגרשים אלה הקימו הורוביץ וברוידא את צמד בתיהם בו-זמנית בתכנונו של האדריכל זולטאן הרמט, שעלה זמן קצר לפני כל מהונגריה. 

שלום הורוביץ חי בגפו בבית המטופח שבנה עבור עצמו, אלא שהבית היה פתוח לרווחה לאנשי תרבות, לעריכת קונצרטים קאמריים, להרצאות ולאירועי תרבות שונים. בביתו התארחו אישים דוגמת המנצח ארתורו טוסקניני וברוניסלב הוברמן, הכנר הוירטואוז שהקים את התזמורת הפילהרמונית הארץ-ישראלית וניהל אותה במשך כמה שנים. ירושלים של אותן שנים היתה עיר קוסמופוליטית באופייה ובביתו של הורוביץ נשמעו שפות רבות, ששיקפו את המגוון המיוחד של העיר. הבית הגדול והיפה שימש, לפיכך, לסוג של 'בית עם'  לטובת הקהילה התרבותית של ירושלים.

 

הורוביץ תרם את ביתו היפהפה, שהפך עוד בימי חייו למעין מוזיאון של רהיטים, שטיחים, פסלים, תמונות, ספרים ותקליטים, כולל גינה נרחבת ומרהיבה – לטובת הציבור. את כל האוסף הזה תרם הורוביץ והתנה בצוואתו במפורש שעל הבית להישאר כמות שהוא, לטובת הציבור ולשם עריכת מופעי תרבות ומוסיקה.

בית שלום זכה לתיאור מצויין וממצה אצל האדריכל דוד קרויאנקר בספרו "שכונות ירושלים: טלביה, קטמון והמושבה היוונית  "קטע מספר 81

 

בכעשרים השנים האחרונות עברה על בית שלום תקופה מעוררת דאגה. הבית, שכיית חמדה ארכיטקטונית באחד הרחובות היפים בירושלים, בשכונה שנחשבת לשכונה היסטורית בתולדותיה של העיר, התחיל לקבל סימני התפוררות והזנחה. הגינה, שהיתה אחת הגינות המרהיבות בירושלים, עם מגוון עצים גדול, היתה מוזנחת וקמלה. חצר הבניין צברה  חלקי ריהוט וסתם אשפה. אין לדעת מה קרה לאוסף האמנות, לספריה, לריהוט המשובח, לצביון המיוחד והמוקפד של תוכנו של בית שלום.

 

שלום הורוביץ ייעד בצוואתו את ביתו לאחר מותו בצורה ברורה לתועלת הציבור. צוואתו זו נותרה ללא מענה. לא רק שבית שלום לא שימש לתועלת הציבור הירושלמי, אלא שהפך מקור לדאגה לתושבי הרחוב והשכונה, שחזו בחמלה כיצד בית מפואר, שייצג תרבות ייחודית מימי המנדט הבריטי, שנבנה על ידי אדם שתרם רבות ליישוב העברי מתחילת ימי המנדט  הבריטי.

 

אולם ב-2017 חל מפנה דרמטי ובמצבו של בית שלום חל שינוי ניכר לטובה. תחילה הגיעו המודדים, אחריהם מהנדסים נושאי מפות ותרשימים, ולבסוף הקבלן והפועלים. בתוך זמן קצר וביעילות מרשימה שונה מבנהו הפנימי של הבית, ובמקומו נבנו חדרי משרדים.

לעומת תוכו של הבית, ששונה לחלוטין, הרי שחיצוניותו של הבניין נשאר ללא כל שינוי, ואפילו טופח ושופר באופן משמעותי. ניכר שהאדריכלית שתכננה את מכלול הבנייה התייחסה בכבוד לארכיטקטורה המקורית.

בתזמון מופלא, וללא כל תאום, ערך סטודנט למשפטים באוניברסיטה העברית, שמואל הורביץ, עבודה  סמינריונית עבור הקורס "ההיסטוריה של מערכת השיפוט הישראלי", על עו"ד שלום הורוביץ. עבודה זו הופיעה ביוזמת העמותה לחקר משפחת הורוביץ ב-2017  כספר שכותרתו "שלום הורוביץ איש ירושלים."

 

אם כי נחמץ הלב לנוכח גורל תוכנו הנדיר של בית שלום, ושלילת ייעודו של הבניין כבית-קהילה, הרי שהבית עצמו נשמר בקפידה וזכה לפטרון איכפתי, שהשקיע תשומת-לב רבה ומשאבים ניכרים לשמר את שכיית החמדה הזאת.

בית שלום חזר להיות שטוף-אור ושוקק חיים. גם עץ הארז הוותיק חובר לבניין על ידי כבל פלדה כדי לשמור עליו מאיתני הטבע בזקנתו.

 

גדעון ברוידא

תושב טלביה

 

2018