שעת סיפור, כי כך יוצרים טעמים נוסטלגיים
כולם גדלים עם טעמים נוסטלגיים מהעבר והחוויות הקטנות והגדולות שניקדו את כל הדרך. כל אחד נהנה להתרפק על הנוסטלגיה ועל העבר שלו. גם אלו שחוו חיים לא הכי פשוטים.
אפשר לומר שאחת החוויות הצרובות בלב כל ילד, גם כשגדל אלו הן שעות הסיפור. אז אנחנו לא מתייחסים כרגע לשעות הסיפור בגרסה המודרנית שלהם, אשר אלה נערכות ברוב עם (וילד) ומיועדות לציבור גדול של מאזינים. אנחנו מתייחסים כרגע לסיפורים הקטנים שסיפרה האם לבנה לפני שנרדם, על הסיפורים של אבא ושל סבא בשולחן השבת ובעצם על רגעי משפחה אינטימיים ונעימים.
אך האמת היא שמה שהיה הוא שיהיה והגרעין שבכל ה'סיפור' הזה זה בעצם הסיפור.
כלומר, סיפור שמצליח להכניס את המאזין לאווירה מיוחדת, לדמיון קסום, לתחושות של ציפייה לקראת הבאות, לקראת הסוף הטוב ולא משנה מהן תחושות הביניים. בין אם זה מתח ובין אם זה מעט פחד, כל אחד מהם רק תורם ומעצים את הסיפור.
זה מה שבעצם קורה היום כשאנחנו מדברים על שעת סיפור.
שעת סיפור ומה שמאחוריו
למעשה הדרך הטובה ביותר להשפיע על הילדים של היום היא באמצעות סיפורים. הרבה פחות תוכחה ומוסר ישיר. כי הסיפור מגיע אל ליבו של הילד בצורה עקיפה והיא עשויה להשפיע עליו הרבה יותר. כך אפשר היום באמצעות שעת סיפור – ללמד ילדים על מוגנות, להנחיל להם ערכים שונים החשובים להם כבני אדם וללמד אותם לשלוט על תכונות ומידות שאינן מאוזנות כמו כעס, גאווה וכן הלאה.
לא פעם הילדים אכן משנים את הרגליהם ואף מאמצים לעצמם אורח חיים מסוים רק הודות לסיפור ששמעו.
הסיפור והמספר
בגלל שסיפור עשוי להיות דבר כל כך חזק ובעל מסרים כל כך איכותיים, חשוב מאוד לשים לב מיהו המספר. לא כל אחד יש לו את הרטוריקה ואת כושר הסיפור. לא כל אחד מסוגל לרתק את הילדים ולמשוך את ליבם ואת אוזנם. מדובר באומנות מיוחדת של אנשים שיש להם את זה והם מסוגלים להעשיר את העולם.